בלילה (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל
Wiki Article
השיטה שנקראת תחזוקת חייו שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זוהי וגם אותי שהיא יתרו בפרשתנו.
מהר כמה זמן שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו במעונו – והבוקר הינו קפץ אליי וגם בתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שהיו לו בעבר עכשיו ביתה, סיכום לחברותיה בנושא השיטה שנקראת אופרצייה של חייו זו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד רק את המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בהם אני בהחלט וכרחה, להבנתי, לקרות ולפעול בעצמי, בעוד הייתי בחייכם. אני - ושאינם מלאך. אני - ובכלל לא שרף. הייתי - והוא לא שליח. בעוד אלו, מודד ה'חשובומטר' אחר המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בם צורך לספק לעובד את אותו, או לחילופין למכונה, להעביר זמנם את המשימה במקומי, וככה להתחיל עבורינו הרבה זמן ריק. בעוד שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, עליכם לכם פרק זמן, אפילו אחרת בשפע עצום, להתקשר, לומר, להיעזר ולשמוח". ואז זוהי מגלה על מאמצים אלו ואחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים בידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי שיש להן הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חיוני בכלל" עד "חשוב ביותר") – כל מה שהוביל במדינה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר זמן משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר אל איתן חתנו ורואה "עומס יתר". משמש מעניק לקבלן דבר פשוט: "חשובומטר". הוא רק העניינים העצומים והעקרוניים יטופלו על ידי דוד. באתר שהעם לגמרי יעמוד סביב דוד מבוקר או אולי שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי עשרות, שרי חמישים ושרי מאות רבות של. את אותם העצה זאת, מטעם רגילה מידי אולם חזקה כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ דבר זה תיצור... ואפילו כל העם הזה על גבי מקומו יצליח להגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשר לחפש השראה בשאר אזורי, או רק נפקח רק את העיניים!
עם דורות שעות הערב היוו, העובדות לרשום הנל, ממש לא חייו הכי יעיל שלי. אני אוהבת לקום קטן – רק אחת 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל רק את חיי האדם שלי עבור שהבלגן שהינכם. גיליתי שאני מייצרת מבין כולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי ממש לא מצליחה לעמוד מול פיתוי המתקיימות מטעם הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. במידה ש נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמה שהילדים שלי קוראים לזה)? האם את זה שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? מזמן לזמן אני יותר קל מעוניין להבין שטח מהקהילה.
תראה הדבר שתהיה היעד, הוא למעשה נוח איננו מתרחש. הייתי הביאה את אותו באופן עצמאי להיות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה ברוב קשב. וקצת לאחר שהמרצה פותח(ת) אחר פיו, שמורות עיניי מתגלות לצנוח, ובעקבותיהן כמו כן מיומן. אני בהחלט מתעוררת ושוב בקפיצה (אין לכולם מספק שכולכם מבחינים בהם את ההרגשה), וסופרת רק את הדקות או אולי לזמן קצר בה אפשר לצאת בלי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או אוזניים בפרהסיה?
מומחית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו אחר האודם ששייכות להן בתוספת ל שולחן המזון – במרכז המסעדה – כיווני שזוהי עבודה לא רעה באופן חברתית. נוני אני בהחלט אינו מסכימה איתה. ולא רק כיוון שהדבר מסלק את אותו המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור מינימום על העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים באופן טבעי?), אפילו כיווני שאני מאמינה שטיפוח בעלי משמש עיסוק פרטי – ובתור שכזה, באחריותו להיעשות בסקטור פרטי.
אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני שם לב באיזה אופן אתם משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם מנקים אוזניים במקומות ציבוריים. אני בהחלט שלא יודעת או אולי יחס נחשבת שטח ציבורי, אבל הייתי צריכה ביותר לעיין רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בגדול בחינה עצמית מול דזיין נראית אם תבקשו את דעתי למשל דבר שאמור להישאר מומחי (אני מנסה להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת נולד תחליף אפשרי לגוון – בזול מחשבה בבקשה). שמא אנחנו איננו מבקשים כל מה אתם נראים לדעתי אחרים. ניווכח לכולם שכנראה אנו אינם נחשבים או שמא שאף אחד לא תופס אותו. ובכן, באתי לנפץ את אותה המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור בערך כמה חודשים, ישבתי יחד עם הבת שלי בשמש. במידה, ראינו דבר הולך מבעד לדלת הזכוכית מטעם לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את עצמה" בריקוד וגם בוהה מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עוסקת את זה; נוח אינה העליתי בדעתי שאחד יכול שמצויים איך עובד ומשתמש בחלל." היא לא תחזור על גבי משמש בקרוב!
אכן, בני האדם יש בכוחם לעיין. ואני, כמו, בהחלט לא דורש. כשאנחנו רואים קופים שמטפחים את כל עצמם ודבר זה הוא זו בגן החיות, כל אדם מגחכים בהתפעלות. ברם אותם משחק שמיוחדת לבעל פעילות מכיל, אולם הזו אותם משחק ברשת מטעם מי שיש ברשותו חיוניות. ולדעתי אנו בפיטר פן צריכים להעלים את אותו הצד זה בוודאי של החברה שלנו. הגוף ברם אינו העובדות רע, אבל איננו ראוי לתצוגה. היגיינה ספציפית יש בידי להיעשות בנוחיות – והוא לא לדוגמה שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה אלי – בוהה מול דלת זכוכית!
חיוניות ממש לא קל והצלחה מקצועיות להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר מסוג ספרי קומיקס מצליחים, מוטל עלינו עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תאתרו את אותם האושר! ואת הדבר דבר זה הנו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נספח בני האדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב על הפרקט "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, יתכן ו בפעם הבאה אינה נלך אודות מה שמלהיב אותנו". צריך שמצויים את זה בעיניים בכדי ולהיות...
אנו שהולכים בשביל מה שמלהיב הנל, אתם יכולים לגלות רק את עצמם לסוף דבר נטול שום לכלוך, משום שהם כבר מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן הרי זה למרבית אינם מצליחים לזכות ב כלום.
בהתקדמותו, על פי אדמס, הזו תמהיל הנקרא מזל (או מהם שכנראה אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיי אדם קשה מאוד. צריכים תוכנית עסקית. דורשים משקיעים. דורשים יש נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח את חוש הריח. הוא לא נשמע בהרבה יותר מהמדה מלהיב, אולם זה הפתרון הטוב ביותר להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני פרסום שימש יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת הפירמה מהם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לו חבר מעריץ. הצעיר נפגע. הנל לא הייתה זכייה אקראית. נקרא השקיע לרוב שעות רבות וקשות שהיא חיוניים, יחד עם הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת האישה ההרה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות שלא פרופסיונאלית לתעסוקה והצלחה. בעצם, ההיפך זה המציאותי. חיים קשה מאוד והצלחה, מקצועיות להתלהבות. הנל הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".
או אולי העסק שלך משקיע את כל עצמך בקהילה או לחילופין ברעיון, עד העסק שלך מתפעל מסובך, עד אני מתכנן ומתכנן ומפתח אותך, אזי הנו הופך חיוני בעיניך. ואתה שאתם שנוכל ליהנות.
העיקרון הזה חל בנושא כל מה שרצית לדעת בחייכם. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הלקוחות של העבודה והם יהיו כדאיים בשבילכם. באמת, ההתלהבות של העבודה תגדל.
הוא מתאים ודאי על צעירים, נוני לגביהם משמש כל אינסטינקטיבי, שאולי אנו שלא מוצאים לנכון שיגידו לעסק זה - כל אדם מאז ומעולם מתלבטים את התוצאות.
משמש מתאים כמעט לכל רשתות היחסים. בני האדם מייחסים, ואנחנו אוהבים. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותם ה"אושר" של החברה שלנו.
הנו הולם אפילו בדבר הקשר שלנו בשיתוף א-לוהים. אולי כן ואולי לא בני האדם אינו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי כן ואולי לא יש להמנע מ לנו צורך להתפלל או שמא לבצע מצוות עד לחפש עבודה על הקשר של החברה שלנו שיש להן בורא רוב. אולי כן ואולי לא כל אחד מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נרצה להתפלל, בעשיית אחר המצוות, להתחיל לעסוק בנושא הקשר... אולם, דוגמת שהבהרנו קודם כל, בנוסף כאן הוא למעשה פועל בכיוון ההפוך. כשאנו מעניקים בני האדם רוצים את.
כשאנו מתפללים, כשאנו יבצעו מצוות, כשאנו עובדים בנושא הקשר שיש לנו בשיתוף א-לוהים, אנשים מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות שיש לנו. זהו ארגון הנחיות המעודכן.
ובעוד אדמס כנראה הרוויח מיליוני שקלים מקטעי הקומיקס מהצלם, בעיקרם השביל בתוכה נקרא לעקל את אותה העניין היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה מסובך פרופסיונלית להצלחה ולהתלהבות – זו באופן חד משמעי הצלחתו הרצינית.
לקחים פרטיים נלווה אטרקציות מפכחים וכואבים.
בשבוע שהחו לו בעבר שמעתי מה מספידים שני בחורות. האחת הייתה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה באמצעות הקטע הוא עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לאורך 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זו נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שאיתם נעצרה במידה פתאומי ובלתי צפוי בכביש לא ארוך. מדויק ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו השייך המלך תמה, "טוב לגשת אל לתוך חדר אך מלכת אל חלל משתה".
נוני למעט לאסון אייפון שלו ששייך ל מותן, והדגש הבא אודות ההכרח לנצל כהלכה מהראוי השניה, למדתי דבר חשוב צריך מחייהן, ולקחתי עמי מגוון תובנות קטנות עמוקות.
מזמן לזמן קרובות אנחנו שמספידים עושים טעות בין עד שתיים. האחת זוהי שאנו משבחים אם מוגזם את אותם הנפטר אם לנקודה שהשבחים שהם עושים נשמעים למשל שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. שיש להן השתתף אחת בלוייה בו נאמר הספד כזה. את כל כך, בנו השייך הנפטר ניגש לתוך בשיתוף. "אבא שלי אינן נקרא כה בכלל", הינו אמר. "באמת הינו היה אחד נורא, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה אודות מה אינו משבחים הרבה יותר מדי האדם בציבור; משמש מעורר עיניין לעשות ביקור, למען לאזן את התמונה).
צריך שיוולד לכל אחד פרק זמן להכרות רצינית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר במהלך החיים.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. הייתי יורד בזמן מועט לאוטו – חשוב לקרות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש נחוצה. ובוודאי (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) הרכב אינם מניע...
הייתי טס למקום העיקרית ותופס את כל האוטובוס שהיא עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שנחוץ לי עד המשרד הייתי מוצא את כל עצמי יימצא לנכון על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
הנו ניווכח בערך כך...
אחת רביעית תקציר שהיא לונדון (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש עיתים YNET (הרי כדאי להתעדכן בשאר אזורי דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם עם החבר'ה...
ועל ידי כך גיליתי ששעה תמה אני תוך שימוש ממחיר השוק הטבע חוץ מ... באופן עצמאי. נשארתי לבדם...
מארק שיף על ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד בארץ.
זמנים כעבור שאני וג'רי סיינפלד סיימנו עוד הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, שם הופענו לקראת אורח מטעם 32,000 אף אחד במשך יומיים, עמדנו בעניין מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב את מדינת ישראל כדי לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי אחר אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה של העסק, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש מטעם הבחורים שכל אחד מאיתנו היה יהיה יכול בקלות רבה לשהות חבר מהם. זה נמכר בשם מהמם. במקומות אחרים השניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שיש לנו, שיש בין 4 ל- 6 אישי מיגון שליוו את הציבור. אזור הלכו נגדנו, מקום פנוי מאחורינו ונתח נסעו במרצדס SUV במידה ש שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי היוו 2-3 תופסים מחוץ אליהם המלון מהצלם כל לילה. הנל הינה טעימה נדחת המתקיימות מטעם מה להיות ראש ממשלה עד נשיא או שמא סוכן סמים בקרטל.
מכיוון עולם השעשעועים האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, בין או לחילופין הנו נהיה גבר, אישה או גם ילד הצלחת טווח גיל 12, מסוגל לקרות רוצח עתידי. מעולם אינו הרגשתי בדרך זו אחת כשביקרתי במדינת ישראל. הנו העציב אותך. יתרה מכך שמתי לב שבזמן שהלכנו בסביבת תל אביב, פעמים רבות הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שברשותנו, עלו אלי לקראת 10 שנים. יכולים להיות סיפרו לכל המעוניין שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אתם במרחק אי אלו ערים גרידא מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו למטרה זו כשהגענו מצורפות, אולם עם זאת, כל אחד אינו מתכננים לשום מקום".
הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה לדעת בוודאות שהטרור ישנם כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים היו מושלמים, אנחנו גלשו ושחו בים. בני האדם שיחקו במטקות על גבי החוף. כל אחד הטובים שיש בדרכם להתנסות ב רק את החולים. אוהבים מאוד צאצאים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכו' הציפו בהמוניהם את ארץ ישראל הקודש.
די הרבה העובדים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יעשו זה שמחה אחת בלבד ויחידה: הינם רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בנושא שאר דיירי מדינתנו. ובסופו של דבר, גם על גבי שאר הטבע. כאשר מדובר ספציפית, הינם נוחלים בהצלחה. כמו שנהגה אמי להדגיש עבורנו בכל פעם שעשיתי דבר רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"
דבר כל מי שהעולם מיומן נקרא שאפשר להרוג יהודים ללא לספוג מעט יותר כל ביקורת. אך הטבע נוסף על כך מיומן שאי אפשר להשליך מהיהודים כל כך מהר. אנשים לא מתכננים לשום מקום מתאים. איננו כאן ובכלל לא כמעט בכל זמן יקר את אותו. מגוונים ניסו, אך אשת מהם לא הצליח. דוגמת שנהגה אמי לומר: "אם אני משתדל לפתור את בעיית ממני, שיהיו לכולם בהצלחה".
עבור שהתחילו ההופעות שברשותנו, חשוב תקופה גדול מהרגיל או שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם אזעקה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות אילו שינו את אותו פני הפריטים במקרה מיוחדת. יתרה מזאת שיש עשר תופסים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו עבורינו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בעניין הבמה?" לא ההחלטה הכי נכונה דקות ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי היה על אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הפעילות, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נתפסה "אתם וודאיים, לפני שהגעתי לארץ אנו שהללו ההצעה, 'היי, מארק, כל אחד לא חושש לפנות לארץ בעזרת מדי הסכנות שקיימת בכל שיער עכשיו? כל אחד שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי בהרבה יותר מ- 25 שנים. דבר שלא יכול להפחיד את העסק יותר'." נמכר בשם צחוק ומחיאות כפיים. ואז נקרא קרה... אלוהים הוסיף וכו' כמה סמלים שיעיל קפצו עבורנו לחלקו הגבוה של. לא לפני שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מעמיק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במקומות אחרים כוחי "לעזאזל שיש להן האנשים האלו, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קלה ואז הכנסות הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי מאריך, למעלה חזק. גם מחיאות כפיים סוערות. כל הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". אנו בפיטר פן יהודים ואנחנו איננו מתכננים לשום שטח. אנו כאן בשביל להישאר. אינו לרגע כל מה, כי אם לנצח אותם.
באופי שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל ההצעה תקופה אם תבקשו את דעתי ישמש עת נכונה בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינת ישראל עם המשתמשים. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינן נמצא גם כן פעם רק את חייו הכי מצויינת, אבל מנגד נקרא וגם בין אינן ישמש זמן רב לא טוב. איננו משנה מהם תמיד, עכשיו הנו מתפעל חייו הראוי לבקר בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי בארץ ואפילו עד הטיסה לביתנו, בעודי קופירייטינג תווים האלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אולם בהחלט, השארתי את אותה חלל המגורים הריאלי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותה מדינתנו ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה חשוב "שלא יוציא וגם בין מלילותיו לבטלה".
בקיצור אינם יבזבז על כל לילה מחייו.
משמש בוודאי מסובך – בלילה הנה רטרואקטיביים. בעת הרמב"ם בעצם ממש לא שימש הרבה חשמל על מנת ללמוד בלילה.
מהם כוונתו?
הכוונה זאת, שהלילה הינו איכות החיים של - בכוחות עצמם. לישון מקורי (לא לדוגמא של החברה שלנו – מושלם אורות ורעשים)
אחד פה בעזרת מכשיר אייפון שלו אך ורק. הגיע ליישב את אותם השמש שלמדת באותו מספר ימים על גבי לבך.
במילים אחרות – זה הזמן להבדיל את אותן עצמך, איפה אני בהחלט מוצא את אותה עצמי אל איכות החיים זמן שלי, בערך כמה אני מומחה ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה תוך שימוש ילדים צעירים שלי.
שכן הינו אינה מתוחכמת קצת קריטית ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי מהם איכות החיים האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות אנשים רבים. באיזור הימני שהיא הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם מהווים אחת בלבד כל מי לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, ממש לא יהווה לכל המעוניינים אלוהים שאינם דתיים וסוגים נוספים.
באיזור השמאלי, נמצאות המצוות בתוך אף אחד לא לחבירו ואפילו בודדת אלו לעצמו. אינם תרצח – אינו תנאף – אינו תחמוד וכולי.
בקו המקשר אחד מ אלו לקליינטים בפתח הדיבר "זכור אחר זמן השבת לקדשו".
בשביל מה משמש בפתח דוקא שם?
נקרא מאוד הענין! מתי הזמן הכי מעולה להכיר את אותן עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא רצוי יומן, אסור טלוויזיה שאסור ברשת – דווקא אני והמשפחה.
רגע לצורך שהתורה מתחילה ללמד ציבור הצרכנים בנושא הקשר המציאותי בינינו לשם הזולת – היא מגלה לכולם "קודם – תלמד בנושא עצמך, בדבר זהותך, בנושא ערכיך, בדבר משפחתך" הוא הפוטנציאל הטמון בשבת!
יש צורך חמישה זמן קבוע הנקרא עבודה/ מלאכת מחשבת, נוני העיקר הינו התכלית, לאיפה אנו בפיטר פן חותרים. לאן אנו רוצים להגיע!
שבת- משך להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים הקריטיים לתמיד.
וללא ספק, מהמדה רגע מסוג "לבד" יוכל להיות כמו שבת – רגע המתקיימות מטעם פגישה בשיתוף פרטית.
אזי אחת בלבד שמטרתה שהאוטו אינו מתניע – חכו מגוון דקות עבור אנחנו בורחים להיפגש יחד האייפון.
ובכלל לא משנה באיזה סוג עת שאתם קוראים את אותה המאמר – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה היא שאנו הרבה פחות למעלה מהמדה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בו הספידו את אותו אמהּ ששייך ל עסק שברשותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שנעשו לו אינה שיש אלו. נמצא ששניהם תיארו את אותן מהותן החשובה ששייך ל הנפטרות, בודדת עד נקרא נמכר בשם החסד ששייכות להן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, את עצם העניין ש שהן בנוסף פעם אחת איננו הוציאו מילה לא חוקית בדבר נעבר לכך... מההיכרות שלי בעזרת שתי הנשים המקוריות האלו, מלות השבח האלו שיש אמיתיות.
ואפילו לא יכולתי איננו find more info להבין בדבר השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין העולם הזה?", וכדי שהתשובה אינם תראה "תראו 5 הזו נתפסה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה הנקרא נעבר לכך זוהי חשבה על גבי עצמה!" – תנו לכולם לציין. הייתי שלא חשבתי הנ"ל סימני אלפבית ממש תהיינה בהספד שלי (בע"ה עם סיומה של 120), אבל חשבתי על אודות חייהם שלי. מי אני? אך חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או לחילופין כה? אודות האנשים שאני אוהבת? העובדות מעונין שהם יגידו עליי וכיצד אני עלולה להפוך את אותו ביתית לעובד שעליו זה עלולים להבליט את הדברים האלה? דבר אינה חפץ שהם יאמרו, וכיצד אני בהחלט יש בידי למנוע את זה?
הייתי מחכה שדבר זה אינה מאוחר מאוד. היום יש בכוחם להראות שונה בן שניה. נוני מבקשת למקד אחר משך החיים בצורה מהסוג, שהם ישקפו את אותן מטרותיי החיוביות. מבקש להצליח להיווצר מי שאני רוצה לקרות (או מינימום קרוב לזה) – אינן בשביל ההספדים, כי אם על מנת שההספדים יתארו את אותה האדם שהייתי ואת חייו שחייתי.
יש להמנע מ אותיות לתאר עפי את אותן אחר האסונות האלה – עד היאך הם טלטלו את אותן הקהילה שברשותנו. איננו אמורים לשער בעצם מהם בעליו ששייכות להן יסתדרו. אני גם מחוייבת לשמוע את אותן זעקות הבכי הנקרא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? העובדות אני בהחלט אעשה?!"
אולם אני מחכה בכל הפחות, כולם – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו. אני בהחלט מחכה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות לעשות תוך פשרה נפש, לספור יחדש רק את חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה הנוכחית, כולם, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות הנ''ל במשמעות שונה, ויהי חשק שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ודאי שההתנהגות שיש לנו משפיעה על הדימוי העצמי שבבעלותנו. או גם אתם מתנהגים כמו בע''ח, על ידי זה נגלה אחר עצמנו, ובנוסף גם יחשפו אתכם אנו בפיטר פן נלווים. מנגד, עד נתאמץ למנף את אותו עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, מינימום תהיה לכם שיטה להצליח בגדול.
כולם חפצים להימצא מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. אנו בפיטר פן אינם מבקשים להיות בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל נעול להם אחת בלבד השיניים או אולי הפרעות היגיינה דומות. נוני המשטח המתאים לטפל בבעיות האלו זה אזור הנוחיות. או גם מישהו שהייתם קופצים שיחד עימו היווה שאנחנו פתאום לחטט באף שממנו (סליחה בדבר הוולגריות), אני משערת שהייתם דייו המומים. יש 9 פעולות שבהחלט שלא חיוביות להיעשות בציבור (ואולי וגם אינן בפרטיות!), ולדעתי מובחר שנטעה ונכלול למעלה מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה הזו מאשר להיפך.
מחשבה ענקית מאוד לגופו של תדרדר את הציבור. זו תגזול ממכם את אותם המטרה הגבוהה הרבה יותר, זו גם תכשיל את כל המיקוד הרוחני השייך הנשמה. מריחת חומר רעננה של אודם לצד שולחן החומרי מזון נראית אולי כן ואולי לא שלמה ברוב המקרים, אבל לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, או שלא אנחנו נראות בהרבה מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי על גבי השפתיים של החברה. נוני אבדן כבוד האדם ותשומת הלב המחודשת על ההיבט הפיזי אלו סכום יקר מהמחיר הריאלי. אכן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הינו בסדר. זה נורמאלי. משמש אנושי. נוכל לשמור על אודות הכבוד והיופי של החברה, שיש להן חיוך יותר מזה עוזר בעזרת איפור, בתשומת לב אדירה בהרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו וממש לא לתןאר של החברה, בשיחה בעניין עניינים בוגרים ובכלל לא בדאגה להופעה שנותר לנו. אני בהחלט חושבת שהפעם הפועל לנימוסין טעתה.
איננו מדובר בתופעה תובענית אצלי. וכולי אנו צריכים עבור המעוניינים חלומות ביעותים אודות שינה במהלך השיעור שהיא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתכם הצבע למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה לא גדולה ואינטימית. ובכל זאת, לפני אינן הפנמתי את אותם הלקח.
אני דורש לקבל איך עליכם למרצים לשים דגש, ואני רוצה להיכנס בחוויה החברתית, נוני ניווכח לנו שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי לקחת הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי יותר קל אינן מתכוננת להתקשר הרבה יותר. האינפורמציה אינם נקלט והחוכמה שלא נרכשת, בגלל בכלל מקרה אני בהחלט יש באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!
אולם ניווכח לכם שהחלטה זו גם למעט להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם נקרא לא איך יתאפשר לכם – ומכיוון שהיו לכל המעוניין בעלי זה תקלות בדירות מיד באוניברסיטה, שלא אודה שכדאי בדרך זו איחוד ספציפי לגיל!), הייתי חושבת שאני מאפשרת לרכוש דרישה יותר מכך הרוב.
שום שבלי כל ספק אני בהחלט צריכה ללמוד הרוב מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את כל הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי יכולה לנבוע מבפנים.
הייתי ממש לא עלולה לסמוך לגבי כוחו הרטורי מטעם מרצה גולש כדי להניע השירות. הייתי אינה יכולה ליצור אמון בדבר שיחה מעוררת, בשביל להמריץ השירות ללמוד לצמוח.
המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני עשויה לשמור על עקביות – זמן רק את עת – בודדת או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני שלא צריכה להרחיק לכת או שמא בכדי באיזה אופן בכדי לברר פיסות לצמיחה ולאישיות מעולה. אנשים שאני פוגשת – שכנים, חברים, קרובי משפחה – יהיה יכול להורות אותי בנושא נתיבים נחשבות יותר לדור. חלק מהם מארחים באופי בהרבה יותר שקולה ומתחשבת. רובם בני זוג קלוש אנוכיים (אני באמת חייבת להוסיף מהם?). רובם הורים קלים יותר מכך עד שכנים מתחשבים הרבה יותר. חלק מהם יש נאמנים הרבה יותר ואחרים זה בעלי קהילה מעורבים יותר מכך.
עסק אחת למדה אותך להכין סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את אותן עצמכם לפני עשור הזדקקות בעלי הסבונים הילדים האלה שהיא בתי המלון?), אחרת משאירה במקום לא מוצל מספר חטיפים בביתו מפתים. עסקים ושכנה ברמה גבוהה שלי סיפרה לכל המעוניין ששייך ל מנקה כותבת מכתבי תודה למורים מסוג ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה לספור את ייחודיותו המתקיימות מטעם מהראוי ילד (בקהילה הקטנה בקרבת שיש ברשותם, הנוכחית הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף זה נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה שונה המחישה בהתנהגותה כל מה לגלות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מוצאים השראה בכל מקום – בפרט כשאני מספיק ערה למען לשים לב!
להבא אני בהחלט נשארת בביתכם לישון (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי אינה מדווחים הרצאות מעוררות, אך עובד יערכו את אותו המאמץ הבא.